כ"כ הרבה יוצרים, מיוצרי קומיקס, מאיירים, קוספליירים, צלמים מקצועיים, יוצרי asmr וכו' נופלים לפרופגנדה קונספירטיבית כנגד ה-(((ציונים))). זה פשוט מטורף. לא תשכנעו אותי אחרת. בדיוק עכשיו רציתי לראות אחרי מי עוקבים מאיירים שאני עוקבת אחריהם באינסטגרם, נכנסתי לסטוריז אקראיים, >וכמות העיסוק בפרופגנדה הציונית ובציונים היא מדאיגה. ברור לי שהעולם יעסוק בהרס חסר התקנה שמתרחש בעזה. זה ללא כל צל של ספק, אבל כמות השנאה והדה-הומניזציה לישראלים (בשם קוד ציונים) היא מטורפת. זה נכון שהחברה כאן היא מאוד מאוד רדיקלית וימנית, אבל חוסר היכולת לראות שונות >צריכה להדאיג את כולנו. העיסוק בעזה ימשך כל עוד יש מלחמה, אבל בניגוד לכל מלחמה אחרת בעולם, כאן זה ממש נכנס ללב של אנשים רנדומלים שממשיכים לעסוק בזה גם חצי שנה אחרי. יש סטוריז שהם לחלוטין הגיוניים, כמו תיאור של המצב כפי שהוא ("גם אם ההפגזות יפסיקו, עדיין יהיה רעב בעזה"). >אבל אנשים נופלים לקונספירציות שלא מהעולם הזה. מסתבר שאנשים מממנים לנו את ביטוח הבריאות שלנו. כולנו כמובן פולשים שחיים על אדמה גזולה. אנשים מדי פעם מנסים להגיד: "לא לא, הבעיה שלנו היא לא עם יהודים, אלא עם ציונים" (כלומר, ישראלים), אבל גם אם זה נכון עבור חלק, זו עדיין שנאה עבור >אוכלוסיה שלמה. פרט לכך שאני מיודדת עם אנשים מרחבי העולם, יהודים מספרים לי שמתנקלים להם, ידידה אחרת מספרת שהמש' שלה בסינגפור(!) מתפללת שכל היהודים ימותו מדי יום. אני יכולה להבין אנשים שמפרסמים תמונות מעזה, או מביעים סולידריות, אני לא מאילו שיצעקו על כל דבר "אנטישמיות". >אבל אני כן אתעקש שיש כאן בעיה מאוד מאוד עמוקה. כשהתפיסה הבסיסית שבכלל לא מגיעה לנו זכות קיום, תוך ראיה של תמונה מאוד חלקית של המצב זה מדאיג. זה נכון שהייתה נכבה, אבל גם הייתה התנגדות ואלימות פלסטינית הרבה לפניה, ומלחמת העצמאות הייתה רחוקה מלהיות חד צדדית. חייבים באיזה שהוא שלב >לעמוד על זה. בזמן מלחמה אף אחד לא יקשיב, אבל הסכסוך לא יפתר אם מיתוסים בסיסיים לא יטופלו. אנחנו בתוך ישראל יכולים לבקר ג'נטריפיקציה ע"י קנית אדמות לפני קום המדינה או את זה שהרצל דיבר על שמורות, אבל העולם לא מודע בגרוש לשום חלק בסיפור שלנו. לכן אני שוב ושוב מתעקשת לקרוא לעצמי >ציונית. ואל תמכרו לי את זה שהעולם היה איתנו ב-7.10. הוא לא, הוא במקרה הטוב היה אדיש, במקרה הרע צהל, והרוב צהלו. ביום הטבח וכמה ימים אחריו פתחתי סטוריז של כל היוצרים שאני עוקבת אחריהם וסטוריז של אילו שהם עוקבים אחריהם - כולם צהלו. זו המציאות של הדור הצעיר. "אל תאמינו לשקרים >שמספרים לכם ציונים! חמאס לא פגע באוכלוסיה אזרחית, אלא נקלע לקרב מול צבא הכיבוש הציוני, פרט לכך שחלק לא מבוטל נהרגו כתוצאה מאש ציונית", ריבלג חשבון שעוסק בכלל בפוליאמוריה בטאמבלר. ראיתי איך אנשים בקלות נופלים לזה. זה מתחיל בקטנה - "אכפת לי מכל בני האדם" ואז זה מחלחל עם מנטרות כמו>"הניו-יורק טיימס הוא יותר מדי פרו-ישראלי! פקפקו בכל נרטיב שמוכרים לכם בעיתונות". כשיש אנשים כמו אוון ג'ונס או זכארי פוסטר שנשמעים מלומדים, אבל לחלוטין מבצעים לנו דה-הומניזציה אנחנו בבעיה.

כ"כ הרבה יוצרים, מיוצרי קומיקס, מאיירים, קוספליירים, צלמים מקצועיים, יוצרי asmr וכו' נופלים לפרופגנדה קונספירטיבית כנגד ה-(((ציונים))). זה פשוט מטורף. לא תשכנעו אותי אחרת. בדיוק עכשיו רציתי לראות אחרי מי עוקבים מאיירים שאני עוקבת אחריהם באינסטגרם, נכנסתי לסטוריז אקראיים, > ... וכמות העיסוק בפרופגנדה הציונית ובציונים היא מדאיגה. ברור לי שהעולם יעסוק בהרס חסר התקנה שמתרחש בעזה. זה ללא כל צל של ספק, אבל כמות השנאה והדה-הומניזציה לישראלים (בשם קוד ציונים) היא מטורפת. זה נכון שהחברה כאן היא מאוד מאוד רדיקלית וימנית, אבל חוסר היכולת לראות שונות > ... צריכה להדאיג את כולנו. העיסוק בעזה ימשך כל עוד יש מלחמה, אבל בניגוד לכל מלחמה אחרת בעולם, כאן זה ממש נכנס ללב של אנשים רנדומלים שממשיכים לעסוק בזה גם חצי שנה אחרי. יש סטוריז שהם לחלוטין הגיוניים, כמו תיאור של המצב כפי שהוא ("גם אם ההפגזות יפסיקו, עדיין יהיה רעב בעזה"). > ... אבל אנשים נופלים לקונספירציות שלא מהעולם הזה. מסתבר שאנשים מממנים לנו את ביטוח הבריאות שלנו. כולנו כמובן פולשים שחיים על אדמה גזולה. אנשים מדי פעם מנסים להגיד: "לא לא, הבעיה שלנו היא לא עם יהודים, אלא עם ציונים" (כלומר, ישראלים), אבל גם אם זה נכון עבור חלק, זו עדיין שנאה עבור > ... אוכלוסיה שלמה. פרט לכך שאני מיודדת עם אנשים מרחבי העולם, יהודים מספרים לי שמתנקלים להם, ידידה אחרת מספרת שהמש' שלה בסינגפור(!) מתפללת שכל היהודים ימותו מדי יום. אני יכולה להבין אנשים שמפרסמים תמונות מעזה, או מביעים סולידריות, אני לא מאילו שיצעקו על כל דבר "אנטישמיות". > ... אבל אני כן אתעקש שיש כאן בעיה מאוד מאוד עמוקה. כשהתפיסה הבסיסית שבכלל לא מגיעה לנו זכות קיום, תוך ראיה של תמונה מאוד חלקית של המצב זה מדאיג. זה נכון שהייתה נכבה, אבל גם הייתה התנגדות ואלימות פלסטינית הרבה לפניה, ומלחמת העצמאות הייתה רחוקה מלהיות חד צדדית. חייבים באיזה שהוא שלב > ... לעמוד על זה. בזמן מלחמה אף אחד לא יקשיב, אבל הסכסוך לא יפתר אם מיתוסים בסיסיים לא יטופלו. אנחנו בתוך ישראל יכולים לבקר ג'נטריפיקציה ע"י קנית אדמות לפני קום המדינה או את זה שהרצל דיבר על שמורות, אבל העולם לא מודע בגרוש לשום חלק בסיפור שלנו. לכן אני שוב ושוב מתעקשת לקרוא לעצמי > ... ציונית. ואל תמכרו לי את זה שהעולם היה איתנו ב-7.10. הוא לא, הוא במקרה הטוב היה אדיש, במקרה הרע צהל, והרוב צהלו. ביום הטבח וכמה ימים אחריו פתחתי סטוריז של כל היוצרים שאני עוקבת אחריהם וסטוריז של אילו שהם עוקבים אחריהם - כולם צהלו. זו המציאות של הדור הצעיר. "אל תאמינו לשקרים > ... שמספרים לכם ציונים! חמאס לא פגע באוכלוסיה אזרחית, אלא נקלע לקרב מול צבא הכיבוש הציוני, פרט לכך שחלק לא מבוטל נהרגו כתוצאה מאש ציונית", ריבלג חשבון שעוסק בכלל בפוליאמוריה בטאמבלר. ראיתי איך אנשים בקלות נופלים לזה. זה מתחיל בקטנה - "אכפת לי מכל בני האדם" ואז זה מחלחל עם מנטרות כמו> ... "הניו-יורק טיימס הוא יותר מדי פרו-ישראלי! פקפקו בכל נרטיב שמוכרים לכם בעיתונות". כשיש אנשים כמו אוון ג'ונס או זכארי פוסטר שנשמעים מלומדים, אבל לחלוטין מבצעים לנו דה-הומניזציה אנחנו בבעיה.