ת.ו.ד.ה אני מסכימה עם עידן, אבל אוסיף עוד כמה נק'. זה נושא מאוד רחב ומורכב. היו לי הרבה קשרים עם א.נשים מחו"ל, צרכתי טאמבלר למחייתי ועקבתי אחר המון אמנים שרובם קווירים. הבסיס של הכל מבחינתם זה קולוניאליזם התיישבותי. ההווה שלנו מתכתב כמעט אחד לאחד, מבחינת דור זי, לעבר של ארה"ב. >דור זי נמצאים כרגע בתק' של תיקון עוולות עבר. מדוע יש פחות שחורים בעמדות מפתח? כי מע' הדיכוי והאפליה כלפיהם בעבר היא משהו שלוקח עשורים לתקן, עד היום. מישהו למשל מדמיין לעצמו רוה"מ ערבי בישראל? דמיינו עוד כמה דורות זה יהיה כך כאן בישראל. הדור הצעיר כיום בוחן דמויות היסטוריות. >האם הם היו בעלי עבדים? האם היו מיזוגנים? אותם צעירים ידרשו להוריד פסלים של אנשים בעייתים, והם שופטים באותה חומרה את מנהיגי העבר שלנו. כמו יצחק רבין שהיה אחראי על גירוש תושבי רמלה-לוד, ואמירותיו שאם יש צורך אין להשתמש בנשק חם אלא "לשבור להם את הידיים והרגליים". אפילו הליברלים >אצלנו שמפגינים למען הדמוקרטיה נשפטים לחומרה, שכן אין דמוקרטיה עם כיבוש. הרי גם הגל הפמיניסטי הראשון היה גל לבן ברובו, ולא מעט נשים התבטאו באופן גזעני כלפיי שחורים. קחו לדוגמא את רבקה פלטון, בעלת עבדים שטענה שאם גברים שחורים >ינסו לפגוע בנשים לבנות, יש לבצע בהם לינץ'. זו אחת הסיבות המרכזיות שבגינן פמיניסטיות רבות במערב לא מאמינות לישראלים בנוגע לאונס השיטתי שביצע בנו חמאס. מבחינתן, אנחנו הכובשים הגזענים הקולוניאליסטים יכולים להעליל עלילות כפי שהלבנים בארה"ב העלילו עלילות על השחורים, גם אם >אנחנו בעידן ה-metoo וצריך להאמין לכל אחת/ד. בנוסף לכל זה, יש הכרה בכך שהאדמה עליה חיים אמריקאים נגזלה מידי הילידים. 13 המושבות הראשונות התרחבו למערב ע"י חוזים לא הוגנים כלפיי הילידים, תוך לעתים טיהור אתני כמו במקרה של trail of tears. בקנדה לפני כמה שנים נמצאו עצמות >של ילדי ילידים שעברו חינוך מחדש. יש כאן לא מעט הוגי דיעות ישראלים שקוראים לבצע דה-פלסטיניזציה ולחנך מחדש את הפלסטינים להפסיק לדבר על זכות השיבה. דמיינו איך זה נתפס מהצד. התפיסות הבסיסיות הללו מגולמות בוובקומיקסים, בפוסטים בטאמבלר ועתה גם זלגו למיינסטרים. >כמו בסדרה our flag means death. הסכסוך מבחינתם הוא פשוט: הגענו לכאן בתור קולינאליסטים (אירופאים) והחלטנו שאנחנו מקימים מדינה. על חשבון מי? על חשבון הילידים הפלסטינים. אנשים שמנסים להסביר נתפסים ככאלו המנסים לתרץ. כ-apartheid apologists כולם. אנחנו אם כל החטאים: >קולוניאליזם התיישבותי, טיהור אתני, מדינה אתנו-תיאוקרטית, גזענות, כיבוש, אפרטהייד, ועתה רצח עם. אנחנו מדינת טרור מבחינתם. הפלסטינים? לוחמי חופש. זהו אינו סכסוך אם ישנו צד מדכא ומדוכא. והמדכאים? הפכו את עצמם לקורבן. עתה הגיע הזמן להקשיב למדוכאים ולא לפרופגנדה של הציונים. >הבעיה היא שבמסגרת התיאור הזה של המציאות מתפספסים בכ"ז ניואנסים. אפשר להמשיך ולדבוק בכך ש-"הרצל דיבר כמו קולוניאליסט וכתב על שמורות לילידים" או "למה הילידים צריכים לשלם את המחיר של האנטישמיות האירופאית?" או להאמין למיתוס שהפלסטינים קיבלו אותנו בזרועות פתוחות, ואפשר גם לקבל >את זה שבסופו של דבר התנועה הציונית התפתחה מתוך מצוקה, והרצון לריבונות הוא לחלוטין הגיוני, בטח אם היטמעות לא באמת התאפשרה באירופה. מה אתם הייתם עושים לו אף מקום לא באמת היה מקבל אתכם והייתם מנסים בדרכים דיפלומטיות להגיע לאיזה שהוא פתרון? לא שיבה אחרי 2000 שנות גלות, אלא >להציל את התחת של עצמנו והזכות להגדרה עצמית, זה מה שבאמת משנה. בית לאומי ומדינת מקלט. הדור הצעיר עיוור לכאב שלנו, לכך שטרור הוא טרור. הם אינם יודעים איך מרגיש צבע אדום, איך זה לברוח לחדר מדרגות, ואיך זה להסתכל בתחתית של אוטובוסים לבחון אם אין פצצה. האינתיפאדה ה-2? זיכרון רחוק >ולא רלוונטי. סיכם זאת יפה ארי שביט: העם הפלסטיני הוא כזה תחת הכיבוש הארוך ביותר בהיסטוריה, אך מדינת ישראל היא המדינה המאויימת ביותר בהיסטוריה. האיום הוא המקור וקדם לכיבוש, ולא להפך, ויחד עם זאת, הכיבוש מעמיק את האיום. >בר חפץ כותב מתוך כאב ורגישות על המציאות של חיים בעוטף מתוך הכרה בכאב של אילו שבעזה (שממנה ממש לא התנתקנו אם המשכנו לשלוט על מעבריה). הניואנס של בר, והביקורת על השלטון שיצא למלחמות ברירה ואף החריף את המצב, אובדים אצל הדור הצעיר. אנחנו monolith, חסרי >מורכבות. לא אנושיים, מרושעים. או אז אוטמים הצעירים את האוזניים לכאב לשלנו, כי מורכבות תכריח אותם להביט בזה שגם הם נפלו למיתוסים (הנפוץ שבהם הוא שלפני הציונות חיו כאן באחווה ושלום או שמל' העצמאות הייתה חד-צדדית והפלסטינים לא היו אלימים ונטולי אחריות). חלקם מאמינים לקונספירציות >כגון עיקור יהודים יוצאי אתיופיה (אכן ניתנו זריקות נגד הריון), קצירת איברי פלסטינים, השפעה לרעה על משטרת ארה"ב, אמונה שמלמדים אותנו להרוג ערבים בבי"ס, וכו'. אותם צעירים מרשים לעצמם להתנהג ולהתבטא בגזענות כלפיי יהודים. בעידן שבו כל מילה נמדדת ויכולה להחשב ל-micro agggression, >מותר להשתמש במילה "אינתיפאדה". מותר לבצע ניכוס תרבותי ולצייר את משה בתיבה עם כאפיה. מותר לסלוח לטרנספוביה של נורמן פינקלשטיין כי הוא אנטי-ציוני (חריג). מותר לפנות לכל יהודי ולשאול אותו אם הוא מגנה את רצח העם והאם הוא אנטי-ציוני. ליהודים יש כמובן פריווילגיה של אדם לבן (כבר >נתקלתי כאן בדיונים על האם לאנה פראנק הייתה פריווילגיה של אדם לבן). אנשים איבדו את כל הצפון ומקנסלים אנשים שעשו לייק לפוסטים על ה-7.10 ועל כך שזה עצוב שרצחו ישראלים. כל ניסיון הסבר נחשב "הסברה", קרי, פרופגנדה. בסופו של דבר, אי אפשר להסביר כיבוש, ואי אפשר לתרץ אפרטהייד, >ואי אפשר לתרץ את ההפגזות הבלתי פרופורציונאליות על עזה ("ככה זה במלחמה", "אבל דרזדן!", "אבל תשתיות חמאס!", "אין חפים מפשע בעזה", "הפלסטינים תמכו בטבח"). אי אפשר לתרץ הכל ב-"זו אנטישמיות". אני כן חושבת שאנחנו צריכים להעמיד דברים על דיוקם, כולל עיוותים היסטורים ולהתעקש לספר על >הכאב שלנו. אנחנו גם בנ"א ומגיע לנו שיקשיבו לנו לכאב שלנו. ויחד עם זאת, לא יעזור שום טריק הסברה - רק סיום הכיבוש, כיבוש 67, הוא זה שיוריד משמעותית את היחס העויין כלפינו והבידוד שאנחנו חווים מהעולם. ההסברה הכי טובה היא להתחיל להתנהג באופן מוסרי. >ללעוג קווירים וסגולי השיער זה לא יעזור לאף אחד. קווירים יתמכו בזכויות החירות של הפלסטינים כי הם מבינים דיכוי מהו וכי זכויות מגיעות לכולםן. אם כבר, זה פשוט דוחה ומגעיל שישראלים נפלו ללעג להט"בופובי שכזה ואני חד וחלק אומרת לכם שזה מרחיק יהודים להט"בים, פוטנציאלית ציונים, שמחפשים >מרחב בטוח לאור האנטישמיות שהם חווים.

ת.ו.ד.ה אני מסכימה עם עידן, אבל אוסיף עוד כמה נק'. זה נושא מאוד רחב ומורכב. היו לי הרבה קשרים עם א.נשים מחו"ל, צרכתי טאמבלר למחייתי ועקבתי אחר המון אמנים שרובם קווירים. הבסיס של הכל מבחינתם זה קולוניאליזם התיישבותי. ההווה שלנו מתכתב כמעט אחד לאחד, מבחינת דור זי, לעבר של ארה"ב. > ... דור זי נמצאים כרגע בתק' של תיקון עוולות עבר. מדוע יש פחות שחורים בעמדות מפתח? כי מע' הדיכוי והאפליה כלפיהם בעבר היא משהו שלוקח עשורים לתקן, עד היום. מישהו למשל מדמיין לעצמו רוה"מ ערבי בישראל? דמיינו עוד כמה דורות זה יהיה כך כאן בישראל. הדור הצעיר כיום בוחן דמויות היסטוריות. > ... האם הם היו בעלי עבדים? האם היו מיזוגנים? אותם צעירים ידרשו להוריד פסלים של אנשים בעייתים, והם שופטים באותה חומרה את מנהיגי העבר שלנו. כמו יצחק רבין שהיה אחראי על גירוש תושבי רמלה-לוד, ואמירותיו שאם יש צורך אין להשתמש בנשק חם אלא "לשבור להם את הידיים והרגליים". אפילו הליברלים > ... אצלנו שמפגינים למען הדמוקרטיה נשפטים לחומרה, שכן אין דמוקרטיה עם כיבוש. הרי גם הגל הפמיניסטי הראשון היה גל לבן ברובו, ולא מעט נשים התבטאו באופן גזעני כלפיי שחורים. קחו לדוגמא את רבקה פלטון, בעלת עבדים שטענה שאם גברים שחורים > ... ינסו לפגוע בנשים לבנות, יש לבצע בהם לינץ'. זו אחת הסיבות המרכזיות שבגינן פמיניסטיות רבות במערב לא מאמינות לישראלים בנוגע לאונס השיטתי שביצע בנו חמאס. מבחינתן, אנחנו הכובשים הגזענים הקולוניאליסטים יכולים להעליל עלילות כפי שהלבנים בארה"ב העלילו עלילות על השחורים, גם אם > ... אנחנו בעידן ה-metoo וצריך להאמין לכל אחת/ד. בנוסף לכל זה, יש הכרה בכך שהאדמה עליה חיים אמריקאים נגזלה מידי הילידים. 13 המושבות הראשונות התרחבו למערב ע"י חוזים לא הוגנים כלפיי הילידים, תוך לעתים טיהור אתני כמו במקרה של trail of tears. בקנדה לפני כמה שנים נמצאו עצמות > ... של ילדי ילידים שעברו חינוך מחדש. יש כאן לא מעט הוגי דיעות ישראלים שקוראים לבצע דה-פלסטיניזציה ולחנך מחדש את הפלסטינים להפסיק לדבר על זכות השיבה. דמיינו איך זה נתפס מהצד. התפיסות הבסיסיות הללו מגולמות בוובקומיקסים, בפוסטים בטאמבלר ועתה גם זלגו למיינסטרים. > ... כמו בסדרה our flag means death. הסכסוך מבחינתם הוא פשוט: הגענו לכאן בתור קולינאליסטים (אירופאים) והחלטנו שאנחנו מקימים מדינה. על חשבון מי? על חשבון הילידים הפלסטינים. אנשים שמנסים להסביר נתפסים ככאלו המנסים לתרץ. כ-apartheid apologists כולם. אנחנו אם כל החטאים: > ... קולוניאליזם התיישבותי, טיהור אתני, מדינה אתנו-תיאוקרטית, גזענות, כיבוש, אפרטהייד, ועתה רצח עם. אנחנו מדינת טרור מבחינתם. הפלסטינים? לוחמי חופש. זהו אינו סכסוך אם ישנו צד מדכא ומדוכא. והמדכאים? הפכו את עצמם לקורבן. עתה הגיע הזמן להקשיב למדוכאים ולא לפרופגנדה של הציונים. > ... הבעיה היא שבמסגרת התיאור הזה של המציאות מתפספסים בכ"ז ניואנסים. אפשר להמשיך ולדבוק בכך ש-"הרצל דיבר כמו קולוניאליסט וכתב על שמורות לילידים" או "למה הילידים צריכים לשלם את המחיר של האנטישמיות האירופאית?" או להאמין למיתוס שהפלסטינים קיבלו אותנו בזרועות פתוחות, ואפשר גם לקבל > ... את זה שבסופו של דבר התנועה הציונית התפתחה מתוך מצוקה, והרצון לריבונות הוא לחלוטין הגיוני, בטח אם היטמעות לא באמת התאפשרה באירופה. מה אתם הייתם עושים לו אף מקום לא באמת היה מקבל אתכם והייתם מנסים בדרכים דיפלומטיות להגיע לאיזה שהוא פתרון? לא שיבה אחרי 2000 שנות גלות, אלא > ... להציל את התחת של עצמנו והזכות להגדרה עצמית, זה מה שבאמת משנה. בית לאומי ומדינת מקלט. הדור הצעיר עיוור לכאב שלנו, לכך שטרור הוא טרור. הם אינם יודעים איך מרגיש צבע אדום, איך זה לברוח לחדר מדרגות, ואיך זה להסתכל בתחתית של אוטובוסים לבחון אם אין פצצה. האינתיפאדה ה-2? זיכרון רחוק > ... ולא רלוונטי. סיכם זאת יפה ארי שביט: העם הפלסטיני הוא כזה תחת הכיבוש הארוך ביותר בהיסטוריה, אך מדינת ישראל היא המדינה המאויימת ביותר בהיסטוריה. האיום הוא המקור וקדם לכיבוש, ולא להפך, ויחד עם זאת, הכיבוש מעמיק את האיום. > ... בר חפץ כותב מתוך כאב ורגישות על המציאות של חיים בעוטף מתוך הכרה בכאב של אילו שבעזה (שממנה ממש לא התנתקנו אם המשכנו לשלוט על מעבריה). הניואנס של בר, והביקורת על השלטון שיצא למלחמות ברירה ואף החריף את המצב, אובדים אצל הדור הצעיר. אנחנו monolith, חסרי > ... מורכבות. לא אנושיים, מרושעים. או אז אוטמים הצעירים את האוזניים לכאב לשלנו, כי מורכבות תכריח אותם להביט בזה שגם הם נפלו למיתוסים (הנפוץ שבהם הוא שלפני הציונות חיו כאן באחווה ושלום או שמל' העצמאות הייתה חד-צדדית והפלסטינים לא היו אלימים ונטולי אחריות). חלקם מאמינים לקונספירציות > ... כגון עיקור יהודים יוצאי אתיופיה (אכן ניתנו זריקות נגד הריון), קצירת איברי פלסטינים, השפעה לרעה על משטרת ארה"ב, אמונה שמלמדים אותנו להרוג ערבים בבי"ס, וכו'. אותם צעירים מרשים לעצמם להתנהג ולהתבטא בגזענות כלפיי יהודים. בעידן שבו כל מילה נמדדת ויכולה להחשב ל-micro agggression, > ... מותר להשתמש במילה "אינתיפאדה". מותר לבצע ניכוס תרבותי ולצייר את משה בתיבה עם כאפיה. מותר לסלוח לטרנספוביה של נורמן פינקלשטיין כי הוא אנטי-ציוני (חריג). מותר לפנות לכל יהודי ולשאול אותו אם הוא מגנה את רצח העם והאם הוא אנטי-ציוני. ליהודים יש כמובן פריווילגיה של אדם לבן (כבר > ... נתקלתי כאן בדיונים על האם לאנה פראנק הייתה פריווילגיה של אדם לבן). אנשים איבדו את כל הצפון ומקנסלים אנשים שעשו לייק לפוסטים על ה-7.10 ועל כך שזה עצוב שרצחו ישראלים. כל ניסיון הסבר נחשב "הסברה", קרי, פרופגנדה. בסופו של דבר, אי אפשר להסביר כיבוש, ואי אפשר לתרץ אפרטהייד, > ... ואי אפשר לתרץ את ההפגזות הבלתי פרופורציונאליות על עזה ("ככה זה במלחמה", "אבל דרזדן!", "אבל תשתיות חמאס!", "אין חפים מפשע בעזה", "הפלסטינים תמכו בטבח"). אי אפשר לתרץ הכל ב-"זו אנטישמיות". אני כן חושבת שאנחנו צריכים להעמיד דברים על דיוקם, כולל עיוותים היסטורים ולהתעקש לספר על > ... הכאב שלנו. אנחנו גם בנ"א ומגיע לנו שיקשיבו לנו לכאב שלנו. ויחד עם זאת, לא יעזור שום טריק הסברה - רק סיום הכיבוש, כיבוש 67, הוא זה שיוריד משמעותית את היחס העויין כלפינו והבידוד שאנחנו חווים מהעולם. ההסברה הכי טובה היא להתחיל להתנהג באופן מוסרי. > ... ללעוג קווירים וסגולי השיער זה לא יעזור לאף אחד. קווירים יתמכו בזכויות החירות של הפלסטינים כי הם מבינים דיכוי מהו וכי זכויות מגיעות לכולםן. אם כבר, זה פשוט דוחה ומגעיל שישראלים נפלו ללעג להט"בופובי שכזה ואני חד וחלק אומרת לכם שזה מרחיק יהודים להט"בים, פוטנציאלית ציונים, שמחפשים > ... מרחב בטוח לאור האנטישמיות שהם חווים.