ב-2016, ביקורת הייתה על מדיניות הביטחון של נתניהו ושריו, כולל יעלון וליברמן. בכל תקופה, שר הביטחון שימש בעיקר כפוליטיקאי שמסיט את האש מהמדיניות האמיתית, שנקבעת על ידי ראש הממשלה ופוליטיקאים אחרים. ב-2024, המצב יותר גרוע: חוסר יציבות, כשלי ביטחון, והשר גלנט מלקטים ביקורת מהשמאל והימין.
שיעור קצר בהיסטוריה פוליטית של שרי ביטחון ו2 מסקנות:
1. ב2016, מדיניותו הבטחונית של נתניהו היה תחת ביקורת קשה. שילוב של החמיצות על תוצאות מבצע 'צוק איתן', פרשת עזריה, הבחירה שלא למוטט את חמאס וחוסר היכולת להחזיר את שבוינו (החיים והנופלים) מידי חמאס. אחד הקולות הבולטים והבוטים של הביקורת הזו היה אביגדור ליברמן (48 שעות, זוכרים?).
שר הביטחון בזמנו היה משה יעלון. החל מרגע מינויו ואילך יעלון, שלפני כן נתפס כקול ימני אהוד ובוטה (החל מהתנגדותו כרמטכל להתנתקות ועד העימותים עם ג'ון קרי וארגוני שמאל כשר ביטחון) הפך בתהליך שהחל מצוק איתן והגיע לשיאו בפרשת עזריה, לאיש 0מול שמדברר את המערכת הצבאית הרופסת. והנה ביום
בהיר אחד אנו קמים ומגלים שמשה יעלון הודח מתפקידו כשר ביטחון לטובת לא אחר מאשר גדול מבקרי המדיניות הבדיחות מהאופוזיציה: אביגדור ליברמן. מי שציפה לשינוי במדיניות התבדה. ליברמן היה שר חלש, חסר מנופים (הרי הייתה ממשלה גם בלעדיו) שתחת כהונתו המערכת עשתה בידיוק מה שעשתה קודם, עד 2018,
אז התפטר בעקבות חוסר יכולתו להשפיע (לדבריו).
באותה תקופה ממש, מדיניותו הבטחונית של נתניהו הייתה תחת ביקורת קשה. שילוב של המשך אתרוגו של חמאס, מדיניות ההסדרה מולו, ההכלה של טרור הבלונים והשריפות ועוד כהנא וכהנא. אחד הקולות הבולטים שביטא את הביקורת היה נפתלי בנט, שהכניס לחיינו
ביטויים כמו 'החיילים מפחדים מהפצ"ר במקום מסינוואר' והתנגש חזיתית באופן מודלף להפליא עם הרמטכל ומערכת הביטחות. שר הביטחון, ליברמן, היה עד מינוי קול ימני בוטה והפך למושא לקיתונות ביקורת ולעג לאור הפער בין אולטימטום 48 השעות לבין מזוודות הכסף הקאטרי שבמציאות. והנה, בוקר אחד, אנו
קמים ומגלים שנתניהו בחר מחליף מפתיע לשר הביטחון המתפטר: לא אחר מגדול מבקריו הבטחוניים, נפתלי בנט. אבל מי שציפה לשינוי מדיניות התבדה שנית. בנט היה שר ביטחון חלש, חסר מנופים (אי אפשר להפיל ממשלת מעבר, הרי) שהמשיך את מדיניו קודמיו. ההסדרה, הכסף הקאטרי ואתרוג החמאס שהגיע לשיא חדש עם
הרעיון המופלא של מערכות נגד הגא"פ בלבד והתברברות בכך שחמאס לא מתערב כשאנחנו מנקים את המתנגדים שלו.
2. השנה היא 2024. מדיניותו הבטחונית של נתניהו נמצאת תחת יקורת קשה. שילו של המלחמה המדשדשת בדרום, אבדן הריבונות המוחלט בצפון הבוער, עשרות אלפי מפונים ועשרות חטופים שנמקים במנהרות
החמאס בלי שמישהו יודע איך ומתי יחזרו מי מהם הביתה. כל זה בלי להזכיר את כשלונה המוחלט של מדיניות אתרוג וחיזוק החמאס ושל המערכה ארוכת השנים נגד טבעת האש האיראנית, שיורה עלינו השכם וערב מ7 חזיתות שונות. שר הביטחון הוא יואב גלנט. מי שהיה בעבר קול ימני אהוד ובוטה שעשה את הונו מלהתנגח
בבני גנץ כשר הביטחון הקודם ובקולות ממלכתיים כמשה כחלון (ראש מפלגתו לשעבר), והיום נתפס כשמאלן ושופר של הצבא הרופס. אחד הקולות הבולטים ביותר של הביקורת הזאת הוא גדעון סער. ועכשיו נידונה האפשרות להחליפו בין לילה ולתת לו את תפקיד שר הביטחון, ללא מנופים פוליטים. מה יקרה? באמת מסקרן.
3. והמסקנות שלי:
א. שר הביטחון, בטח תחת ממשלות נתניהו, הוא לא אירוע מקצועי או קובע מדיניות אלא פנים. שכפ"ץ. דרך קבועה להסית את האש. מי שקובע את המדיניות בממשלת נתניהו הוא מי שיכול להפיל את הממשלה וכמה הוא מסוגל לעמוד מאחורי המילים שלו. אם בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר או מישהו
מהפופוליסטים, הכהניסטים ופעילי העליונות היהודים שדופקים על החזקה השכם וערב וצועקים מלחמה אמת היה רוצה ומוכן לעמוד בהשלכות זה היה קורה גם אם זהבה גלאון הייתה שרת ביטחון. מה שהם באמת רוצים זה מישהו להאשים.
ב. מי שזורם עם טייק 13512 של אותו שטיק של ביבי מטומטם ומגיע לו כל מה שיקרה.
שיעור קצר בהיסטוריה פוליטית של שרי ביטחון ו2 מסקנות:1. ב2016, מדיניותו הבטחונית של נתניהו היה תחת ביקורת קשה. שילוב של החמיצות על תוצאות מבצע 'צוק איתן', פרשת עזריה, הבחירה שלא למוטט את חמאס וחוסר היכולת להחזיר את שבוינו (החיים והנופלים) מידי חמאס. אחד הקולות הבולטים והבוטים של הביקורת הזו היה אביגדור ליברמן (48 שעות, זוכרים?).שר הביטחון בזמנו היה משה יעלון. החל מרגע מינויו ואילך יעלון, שלפני כן נתפס כקול ימני אהוד ובוטה (החל מהתנגדותו כרמטכל להתנתקות ועד העימותים עם ג'ון קרי וארגוני שמאל כשר ביטחון) הפך בתהליך שהחל מצוק איתן והגיע לשיאו בפרשת עזריה, לאיש 0מול שמדברר את המערכת הצבאית הרופסת. והנה ביוםבהיר אחד אנו קמים ומגלים שמשה יעלון הודח מתפקידו כשר ביטחון לטובת לא אחר מאשר גדול מבקרי המדיניות הבדיחות מהאופוזיציה: אביגדור ליברמן. מי שציפה לשינוי במדיניות התבדה. ליברמן היה שר חלש, חסר מנופים (הרי הייתה ממשלה גם בלעדיו) שתחת כהונתו המערכת עשתה בידיוק מה שעשתה קודם, עד 2018,אז התפטר בעקבות חוסר יכולתו להשפיע (לדבריו).
באותה תקופה ממש, מדיניותו הבטחונית של נתניהו הייתה תחת ביקורת קשה. שילוב של המשך אתרוגו של חמאס, מדיניות ההסדרה מולו, ההכלה של טרור הבלונים והשריפות ועוד כהנא וכהנא. אחד הקולות הבולטים שביטא את הביקורת היה נפתלי בנט, שהכניס לחיינוביטויים כמו 'החיילים מפחדים מהפצ"ר במקום מסינוואר' והתנגש חזיתית באופן מודלף להפליא עם הרמטכל ומערכת הביטחות. שר הביטחון, ליברמן, היה עד מינוי קול ימני בוטה והפך למושא לקיתונות ביקורת ולעג לאור הפער בין אולטימטום 48 השעות לבין מזוודות הכסף הקאטרי שבמציאות. והנה, בוקר אחד, אנוקמים ומגלים שנתניהו בחר מחליף מפתיע לשר הביטחון המתפטר: לא אחר מגדול מבקריו הבטחוניים, נפתלי בנט. אבל מי שציפה לשינוי מדיניות התבדה שנית. בנט היה שר ביטחון חלש, חסר מנופים (אי אפשר להפיל ממשלת מעבר, הרי) שהמשיך את מדיניו קודמיו. ההסדרה, הכסף הקאטרי ואתרוג החמאס שהגיע לשיא חדש עםהרעיון המופלא של מערכות נגד הגא"פ בלבד והתברברות בכך שחמאס לא מתערב כשאנחנו מנקים את המתנגדים שלו.
2. השנה היא 2024. מדיניותו הבטחונית של נתניהו נמצאת תחת יקורת קשה. שילו של המלחמה המדשדשת בדרום, אבדן הריבונות המוחלט בצפון הבוער, עשרות אלפי מפונים ועשרות חטופים שנמקים במנהרותהחמאס בלי שמישהו יודע איך ומתי יחזרו מי מהם הביתה. כל זה בלי להזכיר את כשלונה המוחלט של מדיניות אתרוג וחיזוק החמאס ושל המערכה ארוכת השנים נגד טבעת האש האיראנית, שיורה עלינו השכם וערב מ7 חזיתות שונות. שר הביטחון הוא יואב גלנט. מי שהיה בעבר קול ימני אהוד ובוטה שעשה את הונו מלהתנגחבבני גנץ כשר הביטחון הקודם ובקולות ממלכתיים כמשה כחלון (ראש מפלגתו לשעבר), והיום נתפס כשמאלן ושופר של הצבא הרופס. אחד הקולות הבולטים ביותר של הביקורת הזאת הוא גדעון סער. ועכשיו נידונה האפשרות להחליפו בין לילה ולתת לו את תפקיד שר הביטחון, ללא מנופים פוליטים. מה יקרה? באמת מסקרן.3. והמסקנות שלי:
א. שר הביטחון, בטח תחת ממשלות נתניהו, הוא לא אירוע מקצועי או קובע מדיניות אלא פנים. שכפ"ץ. דרך קבועה להסית את האש. מי שקובע את המדיניות בממשלת נתניהו הוא מי שיכול להפיל את הממשלה וכמה הוא מסוגל לעמוד מאחורי המילים שלו. אם בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר או מישהומהפופוליסטים, הכהניסטים ופעילי העליונות היהודים שדופקים על החזקה השכם וערב וצועקים מלחמה אמת היה רוצה ומוכן לעמוד בהשלכות זה היה קורה גם אם זהבה גלאון הייתה שרת ביטחון. מה שהם באמת רוצים זה מישהו להאשים.
ב. מי שזורם עם טייק 13512 של אותו שטיק של ביבי מטומטם ומגיע לו כל מה שיקרה.
שיעור קצר בהיסטוריה פוליטית של שרי ביטחון ו2 מסקנות: ... 1. ב2016, מדיניותו הבטחונית של נתניהו היה תחת ביקורת קשה. שילוב של החמיצות על תוצאות מבצע 'צוק איתן', פרשת עזריה, הבחירה שלא למוטט את חמאס וחוסר היכולת להחזיר את שבוינו (החיים והנופלים) מידי חמאס. אחד הקולות הבולטים והבוטים של הביקורת הזו היה אביגדור ליברמן (48 שעות, זוכרים?). ... שר הביטחון בזמנו היה משה יעלון. החל מרגע מינויו ואילך יעלון, שלפני כן נתפס כקול ימני אהוד ובוטה (החל מהתנגדותו כרמטכל להתנתקות ועד העימותים עם ג'ון קרי וארגוני שמאל כשר ביטחון) הפך בתהליך שהחל מצוק איתן והגיע לשיאו בפרשת עזריה, לאיש 0מול שמדברר את המערכת הצבאית הרופסת. והנה ביום ... בהיר אחד אנו קמים ומגלים שמשה יעלון הודח מתפקידו כשר ביטחון לטובת לא אחר מאשר גדול מבקרי המדיניות הבדיחות מהאופוזיציה: אביגדור ליברמן. מי שציפה לשינוי במדיניות התבדה. ליברמן היה שר חלש, חסר מנופים (הרי הייתה ממשלה גם בלעדיו) שתחת כהונתו המערכת עשתה בידיוק מה שעשתה קודם, עד 2018, ... אז התפטר בעקבות חוסר יכולתו להשפיע (לדבריו).
באותה תקופה ממש, מדיניותו הבטחונית של נתניהו הייתה תחת ביקורת קשה. שילוב של המשך אתרוגו של חמאס, מדיניות ההסדרה מולו, ההכלה של טרור הבלונים והשריפות ועוד כהנא וכהנא. אחד הקולות הבולטים שביטא את הביקורת היה נפתלי בנט, שהכניס לחיינו ... ביטויים כמו 'החיילים מפחדים מהפצ"ר במקום מסינוואר' והתנגש חזיתית באופן מודלף להפליא עם הרמטכל ומערכת הביטחות. שר הביטחון, ליברמן, היה עד מינוי קול ימני בוטה והפך למושא לקיתונות ביקורת ולעג לאור הפער בין אולטימטום 48 השעות לבין מזוודות הכסף הקאטרי שבמציאות. והנה, בוקר אחד, אנו ... קמים ומגלים שנתניהו בחר מחליף מפתיע לשר הביטחון המתפטר: לא אחר מגדול מבקריו הבטחוניים, נפתלי בנט. אבל מי שציפה לשינוי מדיניות התבדה שנית. בנט היה שר ביטחון חלש, חסר מנופים (אי אפשר להפיל ממשלת מעבר, הרי) שהמשיך את מדיניו קודמיו. ההסדרה, הכסף הקאטרי ואתרוג החמאס שהגיע לשיא חדש עם ... הרעיון המופלא של מערכות נגד הגא"פ בלבד והתברברות בכך שחמאס לא מתערב כשאנחנו מנקים את המתנגדים שלו.
2. השנה היא 2024. מדיניותו הבטחונית של נתניהו נמצאת תחת יקורת קשה. שילו של המלחמה המדשדשת בדרום, אבדן הריבונות המוחלט בצפון הבוער, עשרות אלפי מפונים ועשרות חטופים שנמקים במנהרות ... החמאס בלי שמישהו יודע איך ומתי יחזרו מי מהם הביתה. כל זה בלי להזכיר את כשלונה המוחלט של מדיניות אתרוג וחיזוק החמאס ושל המערכה ארוכת השנים נגד טבעת האש האיראנית, שיורה עלינו השכם וערב מ7 חזיתות שונות. שר הביטחון הוא יואב גלנט. מי שהיה בעבר קול ימני אהוד ובוטה שעשה את הונו מלהתנגח ... בבני גנץ כשר הביטחון הקודם ובקולות ממלכתיים כמשה כחלון (ראש מפלגתו לשעבר), והיום נתפס כשמאלן ושופר של הצבא הרופס. אחד הקולות הבולטים ביותר של הביקורת הזאת הוא גדעון סער. ועכשיו נידונה האפשרות להחליפו בין לילה ולתת לו את תפקיד שר הביטחון, ללא מנופים פוליטים. מה יקרה? באמת מסקרן. ... 3. והמסקנות שלי:
א. שר הביטחון, בטח תחת ממשלות נתניהו, הוא לא אירוע מקצועי או קובע מדיניות אלא פנים. שכפ"ץ. דרך קבועה להסית את האש. מי שקובע את המדיניות בממשלת נתניהו הוא מי שיכול להפיל את הממשלה וכמה הוא מסוגל לעמוד מאחורי המילים שלו. אם בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר או מישהו ... מהפופוליסטים, הכהניסטים ופעילי העליונות היהודים שדופקים על החזקה השכם וערב וצועקים מלחמה אמת היה רוצה ומוכן לעמוד בהשלכות זה היה קורה גם אם זהבה גלאון הייתה שרת ביטחון. מה שהם באמת רוצים זה מישהו להאשים.
ב. מי שזורם עם טייק 13512 של אותו שטיק של ביבי מטומטם ומגיע לו כל מה שיקרה.
Missing some Tweet in this thread? You can try to
Update